גילת מכון להעתקות אור בע"מ ואח' נ' רוזנהאום עמיר מונטה שותפות כללית ואח'

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה התובעות שניהלו עסק למתן שירותים ועבודות של העתקות אור, צילומים ופלוטים ו/או אספקת חומרי גלם הקשורים במתן שירותים אלו, סיפקו לנתבעות שהינן שותפות (הנתבעת 1 – להלן הנתבעת) וחברות המרכיבות אותה (נתבעות 7-2) שירותים ועבודות במשך למעלה מ-10 שנים. החשבונות נשלחו ישירות ללקוח וככל שלא שולמו על ידו היתה הנתבעת חייבת בתשלום. התמורה עבור לקוחות פרטיים היתה לפי תעריפים הקבועים אצל התובעות ואילו התמורה לפרויקטים של משרד הבנוי והשיכון לפי תעריפים של משרד הבנוי והשיכון. בהתאם לסיכום בין הצדדים הייתה הנתבעת צריכה להעביר מעת לעת פירוט הזמנות לתובעות וכך עשתה עד 1997. החל משנה זו שינה משרד הבנוי והשיכון את שיטת התשלום מתשלום פר הזמנה לגלובאלי. לאור זאת היתה הנתבעת עצמה צריכה לשלם לתובעות עבור שירותים אלה. ואולם מתחילת 1997 לא העבירה הנתבעת כל פירוט הזמנות בנוגע לפרויקטים של משרד השיכון. בעקבות תלונת התובעות בעניין זה הוסכם בין הצדדים כי כל תשלומי משרד הבנוי והשיכון יועברו לתובעות ואלו יבצעו את כל השירותים על פי דרישת הנתבעת בנוגע לפרויקטים של משרד הבנוי והשיכון. אשר לתקופה מ-1997 ועד לפגישה סוכם כי הנתבעת תבקש מהנהלת החשבונות שלה להוציא את כל האינפורמציה על התקבולים שנתקבלו ממשרד הבנוי והשיכון. למרות הסיכום לא הועברו התקבולים על אף שהתובעות המשיכו לספק שירותים ובשלב מסוים חדלה הנתבעת לחלוטין להזמין ביצוע עבודות כלשהן מהתובעות. בכתב התביעה מתבקשים כל הנתונים לגבי התקבולים שנתקבלו ממשרד הבנוי והשיכון בשנים 2000-1997 ותשלומם לתובעת בהתאם לסיכום בין הצדדים ולחילופין מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

על פי כתב ההגנה לא עומדת לתובעות זכות להגיש תביעה למתן חשבונות. בנוסף, לשיטת התובעות החלה ההתקשרות בין הצדדים בסביבות שנת 1994. בחינת תדפיסי רשם החברות מעלה כי התובעות הוקמו מספר שנים לאחר ההתקשרות שלהן כביכול עם הנתבעות, כך שלא יכולה להיות להן כל עילה ככל הנוגע להפרת הסכם שנוצר מספר שנים קודם לכן. לטענת הנתבעות התביעה גם נעדרת לחלוטין עובדות מהותיות – היקף העבודות, זהות המתקשרים וכו'. על פי כתב ההגנה התובעות היו זכאיות לקבל תמורה רק בגין עבודות העתקה שהזמינו במפורש לקוחות ואשר בוצע עבורן תשלום נפרד. הנתבעות מעולם לא ערכו הבחנה, ביחסיהן עם התובעות, בין סוגי לקוחות ו/או מגזרים ונתנו לתובעות בלעדיות בביצוע עבודות העתקה של אותם לקוחות ששילמו כרכיב נפרד ישירות עבור ביצוע עבודות ההעתקה. לנתבעות אין ולא היתה כל שליטה על התשלום ותקבולים במסגרת מערכת היחסים שבין התובעות ללקוחות עבורן הן ביצעו לטענתן עבודות העתקה.

בכתב התשובה טוענות התובעות כי המנהל ובעל השליטה בתובעות מנהל למעלה מ-15 שנה מכון לצילומים והעתקות אור כאשר בפועל האישיות המשפטית שבאמצעותה הופעל העסק שונתה במהלך השנים משיקולים עסקיים והלקוחות המשיכו בהתקשרותן עם התאגיד החדש. כך גם היה עם הנתבעות ועילת התביעה נשוא החוב הנטען בכתב התביעה הינה בגין השנים שבהן נוהל העסק באמצעות התובעות. התובעות אינן טוענות לקיומו של חוב הקודם למחצית שנת 1997.

הבקשה לסילוק על הסף

2. ב"כ הנתבעות ביקש לסלק את התביעה על הסף הן מאחר ואין לתובעות לטענתו עילה למתן חשבונות בשל היעדר מערכת יחסים מתאימה כדוגמת אלו שהוכרו בפסיקה והן בשל היעדר זכות תביעה לגבי הכספים שאודותם מתבקשים החשבונות. בעניין זה ניתנה החלטתי ולפיה לנוכח הסכם ההתקשרות הנטען בין הצדדים קיימת הצדקה עקרונית למתן חשבונות. עם זאת נקבע כי "גירסת התובעות נשענת על הסכם בעלפה שאף מועדו המדוייק אינו זכור (ר' פרוטוקול מיום 10.5.05, עמ' 3, שורות 5-6). הנתבעות מכחישות קיומו של הסכם כאמור. בהנחה שיוכח קיומו של הסכם תהינה התובעות זכאיות ל מתן חשבונות כמפורט לעיל. אם לא – תידחה תביעתן. בנסיבות אלו על פני הדברים יעילות הדיון מחייבת כי בטרם יינתן צו למתן חשבונות ישמעו הראיות בשאלת קיומו של ההסכם על מועדיו ותוכנו. אם יוכיחו התובעות טענתן יהא מקום אז ליתן צו בדבר מתן חשבונות, ואם לא, ימנע הליך סרק של חשיפת חשבונות לא רלוונטיים. (השווה ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד , לעיל, ב עמ' 583-584 ) ".

הנתבעות ביקשו גם לסלק את התביעה על הסף בשל היעדר יריבות לנוכח המועד הנטען של ההתקשרות ומועד הקמתן של התובעות. בעניין זה ניתנה החלטתי ולפיה "אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף גם מחמת היעדר יריבות. נכון אמנם כי כתב התביעה מתאר מערכת הסכמית ששררה בין התובעות לנתבעות כבר קודם לשנת 1997, ואין הדבר מתיישב עם מועד הק מתן של התובעות כעולה מתדפיסי רשם החברות שצורפו לכתב ההגנה. עם זאת, הסעד המתבקש בכתב התביעה נשען על סיכום אליו הגיעו הצדדים בפגישה בעקבות התנהלות הנתבעת החל משנת 1997, כאשר הסיכום נערך ככל הנראה לאחר שנת 1997 (ר' סעיפים 8-11 לכתב התביעה וכן פרוטוקול מיום 10.5.05, עמ' 3, שורה 5-6). גם הסעדים מתבקשים רק ככל הנוגע לתקופה שבה לפחות התובעת 1 היתה כבר קיימת. בנסיבות אלו ולנוכח האמור בכתב התשובה כי התובעות המשיכו לספק לנתבעות שירותים שסופקו קודם לכן על ידי תאגידים אחרים, אין מקום להורות על סילוק התביעה על הסף כאשר שאלת היקף זכותן של הנתבעות (צ.ל. תובעות – ש.ר.) ככל הנוגע לתקופה הנתבעת דינה להתברר במהלך המשפט".

3. מטעם התובעות הוגשו תצהיריהם של מר רפי דאהן מנהל התובעות ושל מר ניר הרשקוביץ מנהל מכירות של חברת גרפיקאד בע"מ. מטעם הנתבעות הוגשו תצהיריהם של מר איתן עמיר שהיה בזמנים הרלוונטיים שותף בשותפות ושל רחל הורוביץ. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

4. לטענת ב"כ התובעות בסיכומיו מהעדויות עולה כי ההתקשרות בין הצדדים עברה מתאגיד אחד לשני שבאמצעותם ניהל רפי דאהן את העסק, בהסכמה של הנתבעות, אשר מבחינתן לזהות התאגיד לא היתה כל חשיבות אלא אך למנהלו. לאחר חקירות עדי הנתבעות לא ניתן לחלוק כי בשנת 1997 או בסמוך שינה משרד הבנוי והשיכון את מתכונת ההתקשרות עימו כך שהחל להעביר תקציב גלובאלי עבור השירותים ומשרדי התכנון היה בוחרים את המכון שממנו יקבלו את השירות לפי שיקול דעתם הבלעדי. לטענת ב"כ התובעות יש להעדיף את עדותו הספונטאנית של איתן עמיר על פני עדותה של רחל הורוביץ שנכחה באולם בעת חקירתו הנגדית, ולפיה סיפקו התובעות את השירותים למשרד הבנוי והשיכון לכל אורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים בין השנים 1990-2000. לטענת ב"כ התובעות אין מחלוקת כי הנתבעת לא שילמה לתובעות סכום כלשהוא בגין השירותים שסופקו לפרוייקטים של משרד הבנוי והשיכון בשנים אלו על אף שהנתבעת קיבלה תמורה עבור השירותים. לטענתו יש לדחות את גירסת הנתבעות ולפיה על פי הסיכום המקורי בין הצדדים לא היתה אמורה להיות משולמת כל תמורה לתובעות עבור שירותים שיסופקו ללקוחות שישלמו תמורה גלובאלית לנתבעת. גירסא זו הועלתה לראשונה בתצהירי העדות מטעם הנתבעות ובעדותו של איתן עמיר הוא מאשר כי למעשה עד לשנוי המתכונת לא היו לקוחות ששילמו תמורה גלובאלית. גם על פי ההגיון יש לדחות את גירסת הנתבעות בעניין זה. גם בסיכום לכאורה עם גרפאור עימה התקשרו הנתבעות לאחר סיום ההתקשרות עם התובעות, אין כדי לתמוך בגרסת הנתבעות לאור המועד בו נערך הסיכום ובשים לב לכך שמנהל גרפאור לא זומן לעדות. יש גם להעדיף את גירסתו של רפי דאהן ולפיה סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תעביר לתובעות את כל התקבולים שקיבלה ממשרד הבנוי והשיכון בתמורה לשירותים בגין התקופה שמיום שנוי המתכונת ועד למועד הפגישה בין הצדדים ומאותו מועד. יש להעדיף את גירסתו הן משום שעדויות ההגנה לא היו מהימנות גם בסוגיות אחרות, משום שגירסת הנתבעות נשענת על סיכום מקורי שכלל לא היה קיים, מבחינת הגיונם של דברים ולנוכח העובדה שהתובעות הן שהפסיקו את ההתקשרות בין הצדדים. לטענת ב"כ התובעות גם אם לא יקבע כי היה סיכום פוזיטיבי בין הצדדים הרי שמכח הסיכום המקורי בין הצדדים לפיו התובעות זכאיות לתמורה עבור השירותים מהלקוחות של הנתבעת, לאור העובדה שהנתבעת היא זו שהזמינה את השירותים, ועל פי דיני עשיית עושר הנתבעת חייבת להשיב לתובעות את התמורה שקיבלה ממשרד הבנוי והשיכון עבור השירותים. מאחר ואין מחלוקת כי הנתבעות 2-7 הינן מרכיבות השותפות, יש לחייבן ביחד ולחוד עם הנתבעת וזאת לאור סעיף 20(א) לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975.

לטענת ב"כ הנתבעות בסיכומיו צורת התשלום שנקבעה בהסכם היתה על פי עקרונות כלליים ולא על פי לקוח כזה או אחר. על פי ההסכם ההזמנות מולאו עבור לקוחות אשר היו מוכנים לכבד הזמנות אלו ולשלם ישירות לחברות של רפי דאהן, היות והן שילמו ותמחרו את נושא העתקות האור כרכיב נפרד ועצמאי. חברות שלא רצו לתמחר פרוייקט עם רכיב עצמאי ונפרד של העתקות ולא רצו לעבוד עם מכוני העתקות, הוסכם לגביהן שההסכם לא חל. לטענת הנתבעות יש לדחות את הטענה ולפיה לא היתה עיסקה זו כדאית לתובעות שכן על פי ההסכם נהנו רפי וחברותיו מבלעדיות והפניית לקוחות מתמדת מצד הנתבעות, לקוחות אשר היוו את עיקר ההכנסות עבורו. רפי וחברותיו גם נהנו מכך שהמכונה היתה מצויה במשרדי הנתבעות על החיסכון בעלויות שנובע מכך. גם המוניטין של הנתבעות ממנו נהנו התובע וחברותיו היה בו כדי להשליך על כדאיות העסקה. בנוסף, ההסכם עם גרפאור, החברה שהחליפה את רפי וחברותיו, היה באותה מתכונת ללא כל הסדר נפרד ושונה למשרד השיכון ויש בכך כדי לתמוך בגירסת הנתבעות ככל הנוגע לתוכן ההסכם בין הצדדים. לטענת ב"כ הנתבעות יש לדחות את הטענות ככל הנוגע לאמיתות ולאותנטיות של הסכם בעניין זה. עוד טוען ב"כ הנתבעות כי לנוכח היקף הפעילות הקטן של משרד השיכון בשנים המדוברות והיתרונות הכוללים מההסכם, מדובר היה בעיסקה רווחית עבור רפי. לטענת ב"כ הנתבעות הגירסא בדבר קיומו של הסכם חדש בעלפה אינה נתמכת בכל ראיה אלא נשענת על עדותו היחידה של רפי שהייתה רצופת סתירות ובלתי מהימנה. אל מול עדות זו ניצבות עדויותיהם המהימנות של העדים מטעם הנתבעות. לטענת ב"כ הנתבעות מרגע שהוכח שלא היה כל הסכם חדש בשנת 1997 והתובעות הוקמו בשנים 1997 ו-1999, לא קיימת כל עילה לתובעות שלא היו קיימות במועדים הרלוונטיים. ככל שקיימת לרפי טענה ככל הנוגע לאספקת דבר מה ללא תשלום עילתו כלפי משרד השיכון, ועילה כנגד הנתבעות בעניין זה לא קיימת לנוכח ההסכם בין הצדדים, מה גם שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומים. גם חוסר הפעולה מצד התובעות לאחר "ההפרה" מצד הנתבעות מעידים על אי רצינות טענות התובעות ומהוות שהוי ניכר.

דיון

5. רפי דהאן, המנהל ובעל השליטה בחברות התובעות, מנהל מכון לצילומים והעתקות אור ומפעיל את העסק באמצעות חברות שונות שבשליטתו החל מתחילת שנות ה-90 (ר' סעיף 3 לתצהירו של רפי דהאן). הנתבעת 1 הינה שותפות רשומה אשר עוסקת במתן שירותי תכנון והנדסה ללקוחות פרטיים, למוסדות ולרשויות שונות. הנתבעות 2-7 מרכיבות את השותפות (ר' סעיפים 2-3 לכתב התביעה וסעיף 4 לכתב ההגנה). החל ממועד כלשהוא בתחילת שנות ה-90 (ר' סעיף 6 לתצהירו של רפי דהאן; עדותו של איתן עמיר בעמ' 26, שורות 14-12), החלה התקשרות בין חברות אחרות שבשליטתו של רפי דהאן (להלן- החברות) לבין הנתבעות ולפיה יספקו החברות ציוד לפלוטר (מדפסת להפקת תכניות באמצעות קבצים) שהיה מצוי במשרדי הנתבעות, כגון נייר, דיו ותחזוקה (ר' סעיף 9 לסיכומי התובעות וסעיף 8 לסיכומי הנתבעות). הנתבעות ביצעו במשרדן את הליכי הפקת הפלוטים מהפלוטר שבמשרד, מילאו הזמנות עבור אותם לקוחות, העבירו אותן לחברות והתמורה שולמו ישירות מהלקוחות לחברות על פי חשבונות שהוציאו החברות ישירות ללקוחות (ר' סעיפים 5-6 לתצהיריהם של רפי דהאן ושל רחל הורוביץ; סעיף 9 לתצהירו של רפי דהאן). אחד מאותם לקוחות היה משרד הבנוי והשיכון.

אין מחלוקת שבסביבות שנת 1997 שינה משרד הבנוי והשיכון את מתכונת התשלום עבור הפקת הפלוטים. בעוד שעד אז נשלחו ההזמנות על ידי הנתבעות לחברות ורפי דאהן היה שולח חשבון למשרד הבנוי והשיכון ומקבל את הכסף (ר' עדותו של איתן עמיר בעמ' 27, שורות 5-10; סעיף 14 לתצהירו של רפי דאהן), החל משנת 1997 עבר משרד הבנוי והשיכון למתכונת של תשלום גלובאלי לנתבעות לכל הפרוייקט עבור צפי פלוטרים ולא על פי הזמנות בפועל כשהתשלום הגלובאלי הועבר ישירות לנתבעות ולא לחברות (ר' סעיף 15 לתצהיר התובע ועדותו של איתן עמיר בעמ' 28, שורות 12-6).

6. לגרסת רפי דאהן בתצהירו לאחר שהבחין בין היתר כי הוא מספק לנתבעות חומרי גלם רבים לפלוטר בלא לקבל הזמנות בכמות יחסית מספקת, דרש לקבל הסברים וכן את ההזמנות עבור פרויקטים של משרד הבנוי והשיכון. בעקבות פניות חוזרות ונשנות התקיימה פגישה בינו לבין מנהלי הנתבעת שנכחו בה בין היתר המצהירים מטעם הנתבעות. בפגישה נתקבלו טענותיו ומר איתן עמיר הציע מנגנון התחשבנות על פיו יקבלו התובעות את כל התקבולים שיקבלו הנתבעות ממשרד הבנוי והשיכון עבור צילום העתקות אור והפקת פלוטים כנגד התחייבות לספק להם את כל השירותים לפלוטר, הפקת פלוטים, צילומים והעתקות אור על פי דרישתם בנוגע לפרויקטים של משרד הבנוי והשיכון. לגבי העבר סוכם, כך לגירסתו של רפי דאהן, כי הנתבעת תבקש ממנהלת החשבונות שלה להוציא את כל האינפורמציה על התקבולים שנתקבלו ממשרד הבנוי והשיכון החל משנת 1997, ועל פי נתונים אלו יועברו התקבולים במלואם לחברות (ר' סעיפים 29-20 לתצהירו של רפי דאהן).

איתן עמיר מציין בתצהירו כי סירב בתוקף לפתוח את ההסכם שחל עד אז ולשנות את אופן קבלת השירותים וביצוע התשלומים (סעיף 9 לתצהיר). לגירסתו מעולם לא היה מנגנון התחשבנות חדש וכשפנתה אליו רחל הורוביץ וציינה כי רפי דאהן מבקש להיפגש ולהעלות בקשות ודרישות חדשות הודיע לה כי ישוחח עם רפי. כך עשה והודיע לו כי אין טעם להיפגש שכן אין כל כוונה לפתוח את ההסכם ולשנותו (סעיפים 9 ו-13 לתצהיר).

רחל הורוביץ בתצהירה מציינת אף היא כי הגרסא בדבר פגישה בנוכחות איתן עמיר אינה נכונה. על פי התצהיר הייתה פגישה בה ביקש רפי דאהן להיפגש עם איתן עמיר על מנת להגיע להסכמות חדשות, היא העבירה את הבקשה לאיתן עמיר שמסר לה כי ידבר עם רפי וכך עשה. מאוחר יותר סיפר לה כי הבהיר לרפי שההסכמות שהיו נותרו בעינן (ר' סעיף 13 לתצהיר).

7. לא שוכנעתי במידה מספקת מהגרסא ולפיה התקיימה פגישה בנוכחות איתן עמיר בה נתגבשו הסכמות כנטען על ידי מנהל התובעות. ראשית, רחל הורוביץ חזרה על הדברים גם בעדותה ועדותה הייתה נאמנה עלי (ר' עמ' 38, שורות 16-10). רחל הורוביץ הבהירה בעדותה כי לא ניתן היה גם לגבש כל הסכמה בהיעדרו של איתן עמיר מאחר שהוא זה שהיה אחראי על הנושא של הישום של ההסכם (שם, שורות 16-15). שנית, גירסתו של רפי דאהן ככל הנוגע למועד התקיימותה של אותה פגישה והנוכחים בה לא היתה עקבית (ר' תשובות 6-7 בתצהיר תשובות לשאלון- נ/1 ועדותו בעמ' 19, שורה 17 – עמ' 20, שורה 23). שלישית, התנהלות הצדדים לאחר הפגישה הנטענת על הסיכום שהתגבש בה, אף היא אינה עולה בקנה אחד עם גירסתו של רפי דאהן. יהא מועדה של אותה פגישה אשר יהא, אין מחלוקת כי גם לאחר אותה פגישה בה נתגבשו הסכמות כנטען לא העבירו הנתבעות תקבולים כלשהם שנתקבלו מאת משרד השיכון לא בגין חשבונות עבר ולא כאלו שנתקבלו לאחר אותה פגישה נטענת. לנוכח כל האמור מסקנתי היא אפוא כי הסכמה כנטען על ידי התובעות לא נתגבשה.